מאפיינים המונעים מההסתדרות להוות שחקן משמעותי במאבק לצדק חברתי

מר גדי נסים, החוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, אוניברסיטת תל-אביב

gadinissim@gmail.com, gadimaya@013.net

תנועת המחאה, שהתעוררה בקיץ 2011, הדגישה את סוגיית הצדק חלוקתי, שנדחק עד כה לשולי סדר היום הציבורי בישראל. הדיון בצדק חלוקתי מתמקד בקיומם של קונפליקטים מעמדיים, ובהם מתחים ביחסי העבודה. העידן הנוכחי - של קפיטליזם גלובאלי ופוסט-פורדיסטי – מאופיין בהתחזקות המעסיקים לעומת היחלשות העובדים השכירים (למעט מגזרים מובחנים); תוך פאסיביות של המדינה (או נקיטת עמדה שמצדדת במעסיקים) ודעיכת העבודה המאורגנת. המחאה הציבורית היא בעלת פוטנציאל להוות פלטפורמה לחזרתה של ההסתדרות, ארגון העובדים הגדול בישראל, לקדמת הבמה; אולם מחקר שערכתי על ועדי עובדים במגזר הפרטי, מספק גם הסבר לגבי הכשלים הפנימיים שמונעים מההסתדרות להוות איגוד מקצועי משמעותי יותר.

שדה המחקר כלל עשרים ועדי עובדים של מקומות עבודה מגוונים בסקטור הפרטי, והתבסס על תצפיות וראיונות, שנערכו בשנים 2006-2008. כול הועדים השתייכו מבחינה מוסדית להסתדרות החדשה. כחלק מהתהליך המחקר גם נחשפתי לנושאי תפקידים בהסתדרות עצמה, בדרגות ועמדות שונות. חשוב לציין שההתייחסות להסתדרות היוותה מאמץ משני במחקר.

המחקר כולו דן בתפיסת המציאות הכלכלית-חברתית ובתפיסת התפקיד של חברי ועדים. הטענה העיקרית היא שחברי הועדים אימצו שיח כפול: מצד אחד הם הטמיעו מוטיבים של היגיון ניאו-ליברלי ואת הערכים שהנחו את המעסיקים, ולכן השלימו בצורה זו או אחרת עם צעדים שפגעו בעובדים; אולם מצד שני, הם התנגדו לצעדים אחרים של המעסיקים כלפי העובדים, כי חשו שהם אינם הוגנים. גם כאשר יצאו ועדים למאבקים, הללו היו מוגבלים בשל מספר סיבות – ריסון עצמי לאור מה שנראה כתכתיבי השוק, תודעה פוליטית לא מפותחת דיה, היעדרה של אידיאולוגיה פוליטית סוציאל-דמוקרטית, ועוד.

אחד מההסברים להשקפת העולם הלא-נחרצת של חברי הועדים הוא אופי הזיקה שלהם להסתדרות. לכן, הטענה המרכזית אותה אני מציע בנוגע להסתדרות היא שמצד אחד, זו לא היוותה גורם משמעותי אצל חברי הועדים – ההסתדרות נחוותה אצלם כדבר עמום, מרוחק וחסר כיוון ברור. ואקום זה עשוי להסביר מדוע השפעות אחרות (שיח המעסיקים, לדוגמה) פעלו עליהם בצורה חזקה יותר. מצד שני, גם כאשר הייתה קיימת השפעה מסוימת של הסתדרות, הריי שאופי השיח שלה לא אפשר לה להתוות כיוון ברור ולהוביל את ציבור העובדים, וזאת ממגוון סיבות: נוכחות בולטת בשיח לעיקרון הכלליות, בחירה מודעת של מנהיגיה בפשרה ובתפקיד של מתווכים בין המעסיקים לבין העובדים (במקום לייצג צד אחד - העובדים), אימוץ מוטיבים של שיח ניאו-ליברלי (כמו ציות לחוקי השוק ואימוץ ערכיי השוק), ועוד. במצב שכזה השפעת ההסתדרות לא חותרת תחת השיח הניאו-ליברלי ולעיתים אף מחזקת אותו. לכן, גם כאשר מושפעים ממנה ראשי ועדים במקומות העבודה, היא לא מובילה אותם לקראת מאבק מאורגן עם אידיאולוגיה מובחנת, המתחרה בזו של המעסיקים.