Untitled Page

הזכות לדיור נאות – אימהות חד-הוריות פלסטיניות אזרחיות ישראל

גב' טל מלר, החוג למגדר, אוניברסיטת בר אילן

ההרצאה תתבסס על מחקר שערכתי בין השנים 2008-2011 בקרב אימהות חד-הוריות פלסטיניות ישראליות; גרושות/פרודות ואלמנות; עירוניות וכפריות; מוסלמיות ונוצריות; מועסקות ושאינן מועסקות ובעלות רקע השכלתי מגוון, בגילאי 30-45. המחקר עסק במצבן וחוויותיהן של אימהות חד-הוריות פלסטיניות ישראליות, ובבחינת מעמדן ויחסיהן עם משפחותיהן והקהילה. איסוף הנתונים נעשה על ידי ראיונות עומק חצי מובנים שנערכו ונותחו מתוך מחוייבת לעקרונות המחקר הפמיניסטי ולתיאוריות פוסט-קולוניאליות. מתוך המחקר הרחב אתמקד בדיון אודות הסדרי המגורים העומדים לרשותן של נשים אלו לאחר ההתאלמנות או הגירושין.

שיעור האימהות החד-הוריות הפלסטיניות ישראליות עלה לכדי 9% מכלל המשפחות הפלסטיניות (למ"ס, 2009). מגמה זו מתרחשת במקביל למגמות השינוי באוריינטציה של דגם מדינת הרווחה, המתרחשות בישראל החל משנות ה-80, ולאימוץ הדגם הניאו-ליברלי. צמצום מעורבותה של המדינה, שבאה לידי ביטוי בין היתר במדיניות ה"הפקרה", שנעשתה רווחת בישראל בשנים האחרונות, פוגעות בתחומי חיים רבים ובזכאותן של קבוצות חברתיות, ביניהן אימהות חד-הוריות, לאיכות חיים. המורכבות של סוגיית הדיור בקרב אימהות חד-הוריות פלסטיניות ישראליות מעוגנת בגורמים מבניים ותרבותיים. היא מתעצמת לנוכח המדיניות הממסדית הישראלית הננקטת באופן כללי כלפי פלסטינים אזרחי ישראל, אך קשורה גם לגורמים יחודיים העולים ממעמדן של נשים אלו בקהילותיהן. ה'זכות לרמת מגורים נאותה' כפי שהוגדרה באמנות בינלאומיות רבות, תלויה ומתעצבת עבור נשים אלו על ידי ההקשר החברתי – תרבותי, ההקשר הכלכלי והאזרחי-פוליטי שבו הן חיות.

ניתוח ביקורתי של זכות זו כפי שהיא באה לידי ביטוי במקרה של אימהות חד-הוריות פלסטיניות ישראליות מעלה כי הסדרים מדינתיים פוליטיים מזינים הסדרים פטריארכליים מקומיים וכתוצאה מהם ההכפפה והדיכוי של נשים בדרך כלל מוגברים.

הצגת המחקר בכנס שבו נידונות סוגיות של מדיניות חברתית עשויה להדגיש את חשיבותו של ידע אקדמי להצגת התמורות במוסד המשפחה בישראל המתרחשות כיום בקרב נשים ממיקומים מובחנים. פענוח חייהן של אימהות חד-הוריות פלסטיניות ישראליות בתוך ההקשרים המגוונים והשונים של חייהן מחייב "פירוק" של קטגוריה חברתית זו והתייחסות להבדלים הקיימים ביניהן לצד גיבושה של הבנה אודות המשמעות הגלומה בהיותן חלק מקטגוריה חברתית אחת. תנאי הכרחי לשינוי מדיניות הוא ההבנה של מעצביה ומיישמיה כי המדיניות הנוכחית ו/או תוצאותיה אינן מתאימות עוד למורכבות החיים של אוכלוסיות שונות. מוסדות המדינה כמו גם ארגונים לשינוי חברתי אשר מתמקדים זה זמן רב באימהות חד-הוריות מתוך הבנה שזוהי קטגוריה מוחלשת נמנעו עד כה מלדון בצורכיהן היחודיים ומציאות חייהן המורכבת של אימהות חד-הוריות פלסטיניות ישראליות והן נותרות לא פעם שקופות. בהרצאה זו אני מבקשת לתרום להנכחתה של קטגוריה חברתית זו במרחב החברתי ובדיון האקדמי. תוך התמקדות בסוגיית הדיור ובהשלכותיה על תחומי חיים נוספים (תעסוקה, ניידות במרחב, תהליכי ניעות, יחסי תמיכה ופיקוח) הנוגעים לאימהות חד הוריות פלסטיניות ישראליות ולילדיהן.