"המודל החברתי" כעקרון מנחה למדיניות רווחה אוניברסאלית

מר יובל גרבר, המחלקה למדע המדינה, האוניברסיטה העברית

yuval.gerber@mail.huji.ac.il

הרצאה זו, היא ניתוח תיאורטי של המודלים המרכזיים בתחום המהווים בסיס להרצאות האחרות במושב. ניתוח זה יעשה באמצעות הבחנה בין המודל הרפואי למודל החברתי של המוגבלות, ובהתבסס על המקרה של מערכות הרווחה כלפי נכי צה"ל ונכים "כללים". אטען כי רווחה אינה יכולה להיות מלאה אם היא מבוססת על המרחב הפרטי בלבד. אבקש לטעון כי הבחנה זו מאפשרת לנו להציע מודל של רווחה אוניברסאלית שעשוי לשפר את איכות חייהם של זכאי רוווחה מקבוצות שונות.

גישת "לימודי המוגבלויות" (Disability Studies) מתייחסת לשני מודלים בסיסיים שמסבירים מה היא נכות. המודל הרפואי, מתאר נכות כמצב גופני, הנמצא בפרט וההתמודדות עימו דורשת טיפול פרטני, לרוב רפואי. המודל החברתי מגדיר את הנכות בנסיבות שהגוף והחברה שותפים להן. המגבלה הנתונה בגוף אינה משתמעת לכדי נכות אלא אם מציבים בפנייה מכשולים, כלומר, סביבה שאינה מונגשת. אם לנסח את הגישות הללו לצרכים של עיצוב מדיניות, אזי ניתן לומר, שהמודל הרפואי מספק רווחה תוך התמקדות באבחון הפרט, שיקומו (הכלכלי, הרפואי, וכו') והמרחב הפרטי שלו, ולעומתו המודל החברתי מספק רווחה תוך זיהוי והתמקדות במרחב הציבורי של אותו פרט.

מדינת הרווחה הישראלית מאופיינת בריבוי חקיקה בנוגע לזכויותהם של אנשים עם מוגבלויות. בין החוקים המרכזיים ניתן למנות את "חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט -1959" המיועד לנכי צה"ל, ואת "ביטוח נכות (פרק ט לחוק הביטוח הלאומי, נוסח משולב, תשנ"ה, 1995)", המיועד לנכים אזרחיים "כלליים". באמצעות חקר מקרה של חוקים אלו, אבקש להראות כיצד למרות השוני הרב הקיים בין מערכות הרווחה המיועדות לאנשים עם מוגבלויות (כגון: רמות שונות של תגמולים), ניתן בכל זאת להצביע על עקרון יסודי המשותף להם: היותם מבוססים על המודל הרפואי. באופן ספיציפי יותר, אבקש להראות באמצעות ניתוח חוקים אלו ותקנותיהם כיצד מערכות הרווחה כלפי אנשים עם מוגבלויות בישראל מספקות רווחה על בסיס המרחב הפרטי תוך הזנחת המרחב הציבורי. כמו כן אבקש להצביע כי הזנחת המרחב הציבורי נעוצה כבר באופן בו מוגדרת בהם אוכלוסיית היעד: אנשים עם מוגבלויות. לסיום, בהתבסס על ניתוח זה אבקש להצביע על חסרונות המודל הנוכחי כמו גם על הפוטנציאל הקיים במודל חברתי אלטרנטיבי ומשחרר.