מדיניות חברתית ומערכת ההשכלה הגבוהה – בין הציבורי לפרטי

ד"ר ניצה דוידוביץ, המרכז האוניברסיטאי יהודה ושומרון באריאל, d.nitza@ariel.ac.il

פרופ' דן סואן, המרכז האוניברסיטאי יהודה ושומרון באריאל, soen@macam.ac.il

בכנס יוצג מחקר העוסק בהיבטים שונים של ההשכלה הגבוהה במגזר הפרטי ובמגזר הציבורי, במטרה לבחון מחדש את ערך השוויון והצדק החברתי בהשכלה הגבוהה. המחקר נערך במסגרת מכון ון ליר, בנושא רגולציה בחינוך (2009/2010) והוא מבוסס על סקירה היסטורית, ניתוח מסמכים וראיונות עם קובעי מדיניות של מערכת החינוך בכלל, ושל מערכת ההשכלה הגבוהה בפרט. בנוסף, נציג בכנס נתונים סטטיסטיים המבוססים על סדרת מחקרים שנעשו בשלוש השנים האחרונות בחקרי מקרה של מוסדות אקדמיים בישראל.

מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל עברה בשנים האחרונות שינוי מהפכני, הבא לידי ביטוי בעלייה חדה במספר הסטודנטים, הקמתם של מוסדות הרשאים להעניק תארים, שינויי חקיקה, שינויי הסדרה ומדיניות וכן שינויים במדיניות הכללית באשר ליעדם של מוסדות אקדמיים. כל אלה השתנו מקצה לקצה תוך שהם מביאים עימם וויכוח ציבורי נוקב המבטא רצון לראות במערכת ההשכלה הגבוהה פרי של מדיניות חברתית שוויונית. החל משנות ה-80 של המאה ה-20, אנו עדים להתפשטותו ולהתרחבותו של תהליך הגלובליזציה בעולם, שמביא עימו מונחים כגון תחרות, מסחור, כוחות שוק, שוק חופשי. בעוד ההשכלה הגבוהה הייתה, באופן מסורתי, תחום מוגן מפני התהליכים הכלכליים שעברו על החברה, מקומה משכנה חירות המחשבה וחופש המחקר, הרי שכיום ההיגיון הקפיטליסטי החל דופק גם על דלתותיה ומאיים לכרסם באיכותה. מהותו של היגיון זה הוא קידוש עיקרון התועלתנות והסמכות על היד הנעלמה כמצפן. הנקישה בדלת האקדמיה התרחשה ומתרחשת ברחבי העולם בקצב שונה. יש מי שפתחו את הדלת לרווחה ואילו אחרים רק למחצה.

גם בישראל, החלו מתרחשים תהליכים בתחילת שנות ה-90, כאשר סופם עדיין אינו נראה באופק. הסיבה לכך, לדעתנו, מצויה בהעדר אימוץ מדיניות אחידה וברורה על ידי הגורמים האמונים על כך. מדיניות ההשכלה הגבוהה, כפי שהיא באה לידי ביטוי, נדמה כי היא בבחינת "שב ואל תעשה".

העדר קו ברור ואחיד בנוגע לגישה כלפי ההשכלה הגבוהה הובילה למחקר הנוכחי, אשר עוסק בסוגיה המצויה בלב הוויכוח הציבורי בתחום ההשכלה הגבוהה- לפקח או לפקח? להתערב או לא להתערב? לשאלה עקרונית זו, מצטרפות תת שאלות נלוות אחרות, אם אכן פיקוח אקדמי הוא הדרך הראויה, ואם כן - באיזו מידה יש לפקח? באם נבחר ליישם את עקרונות השוק באקדמיה הישראלית, באיזו מידה יש לתת לכוחות השוק לפעול? מהו המחיר של כל החלטה כזו? מהי המדיניות הראויה ביותר? האם אפשר לשמור על מצוינות במקביל לקיומה של נגישות? במסגרת המחקר הנוכחי, ננסה לתאר את התסריטים האפשריים לגבי אימוץ כל אחד מן האפשרויות הנ"ל, תוך הצגת דוגמאות מרחבי העולם. נציג את היתרונות והחסרונות של הפעלת מנגנוני רגולציה בהשכלה הגבוהה בישראל, לעומת אימוץ מדיניות "שוק אקדמי חופשי", תוך ניסיון להציג את המודל, אשר יסייע להשיב את האקדמיה אל יעדי המצוינות ואתגרי המחקר.