סטודנט עיוור במעבדה זה לא בטיחותי"- השכלה גבוהה או סביבה מגבילה ?

ד“ר נצן אלמוג, המרכז הישראלי למחקר איכותני של האדם והחברה, המחלקה לעבודה סוציאלית, אוניברסיטת בן גוריון

almogni@post.bgu.ac.il

לרכישת השכלה גבוהה תפקיד חשוב בהכנה לחיים הבוגרים הן מבחינת הכשרה מקצועית והן כמכניזם של ניעות חברתי וסביבת חיברות בתהליך ההתבגרות. כיום, סיום הלימודים בבית הספר התיכון הוא תנאי הכרחי אך לא מספק כדי להכין בוגרים עם מוגבלויות לעצמאות כלכלית וסוציאלית. אנשים עם מוגבלויות עדיין מפגרים אחרי האוכלוסיה ה"בריאה" כמעט בכל אינדיקטור של פעילות כלכלית ושיעור התעסוקה שלהם במשק נמוך ביותר. השכלה גבוהה מהווה מפתח לחיים עצמאיים ובחינת שיעורי התעסוקה של אנשים עם מוגבלויות מראה כי אלו מתוכם שרכשו השכלה גבוהה מצליחים להשתלב בשוק התעסוקה בשיעור ניכר לעומת אנשים עם מוגבלויות שהשכלתם תיכונית בלבד.

בישראל לומדים כ294,000 איש ב 64 מוסדות להשכלה גבוהה. היות ולא קיימת חובת דיווח על מספר הסטודנטים עם מוגבלויות (בניגוד למיעוטים אחרים המדווחים על פי הוראת המל“ג( אין נתונים ארציים לגבי גודלה ומאפייניה של קבוצה זו. הערכה כללית מתוך נתוני הביטוח הלאומי ומשרד הבטחון מצביעה על אלפים בודדים (3,500). לאור הנתונים המראים כי אנשים עם מוגבלויות מהווים 18% מהאוכלוסיה בישראל ושלפחות 54% מהישראלים בין גילאים 25 - 64 הם בעלי חינוך על תיכוני, מתעוררת שאלה לגבי מדיניות הכלתם של סטודנטים אלו במוסדות להשכלה גבוהה. מה עומד מאחורי ייצוג החסר של אוכלוסיה זו במוסדות להשכלה גבוהה?

כללי פרק הנגישות בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות (1998) חלים על כל נותני השירותים לציבור כולל שרותי חינוך והשכלה גבוהה. למרות זאת, בחינה מעמיקה של מדיניות ההשכלה הגבוהה בישראל בנושא סטודנטים עם מוגבלויות (לכל התארים ומכל סוגי המוגבלויות) חושפת תמונה עגומה של מדיניות פרוצה, חלקית ולא מגובשת, הנשענת לעיתים קרובות על מודלים רפואיים ומציבה חסמים רבים בפני סטודנטים אלו. מדיניות זו מייצרת הבנייה חברתית המשתקפת בשלושה רבדים: עיצוב וארגון הסביבה, עמדות, סטרואטיפים וסטיגמה והשירותים החברתיים הניתנים לקבוצה זו באמצעות ארגונים שונים. השלכותיה באות לידי ביטוי בכל אחד מן השלבים במסעם האקדמי של סטודנטים עם מוגבלויות (החל מהקבלה ועד סיום התואר) ובכל אחד מהמרחבים המאפיינים את המוסדות להשכלה גבוהה.

ההרצאה הנוכחית תשפוך אור על המדיניות מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל כלפי סטודנטים עם מוגבלויות מנקודות מבט שונות (המוסדות להשכלה גבוהה, נותני השירותים, ארגונים לא ממשלתיים והסטודנטים עצמם) ותבחן עד כמה מערכת ההשכלה הגבוהה מייצרת סביבה מגבילה או מכילה עבור סטודנטים אלו. בהרצאה יוצגו נתונים ממחקר אורך איכותני שעשה שימוש בפרדיגמה האמנסיפטורית בdisability Studies ובחן את חוויותיהם של סטודנטים עם לקויות ראייה ועיוורון, כמו גם ממחקר משפטי השוואתי שנערך בישראל בשנה שעברה ע”י פרופ’ ארלין קנטר ועל ידי.